אתיקה

“המוסר אינו רציונלי ואינו מוחלט ואינו טבעי. העולם הכיר מערכות מוסר רבות, שכל אחת מהן טוענת לאוניברסליות; לפיכך כל מערכות המוסר הן פרטיקולריות, משרתות מטרה מסוימת עבור מפיציהן או יוצריהן, וכופות משטר מסוים שמחנך בני אדם לחיים חברתיים באמצעות צמצום נקודות המבט שלנו והגבלת האופקים שלנו.”

“אם יצירת אמנות היא עשירה, חיונית ושלמה, מי שיש להם אינסטינקטים אמנותיים יראו את יופייה, ומי שאליהם פונים האתיקה בעוצמה רבה יותר מן האסתטיקה יראו את הלקח המוסרי שלה. היא תמלא את הפחדנים באימה, והטמאים יראו בה את חרפתם שלהם.”

“כל מילה שבאה אחרי "וה' אמר לי...״ היא שקר אדוק”

“אל תהיה מוסרי מדי. כך אתה עלול לרמות את עצמך ולפספס הרבה מן החיים.”

“האם באמת מישהו יכול להניח את ידו על לבו ולהצהיר שהוא יודע מעל לכל ספק מה קורה בצד השני של החיים האלה?”

“אי אפשר לקבל את זה בשני הכיוונים. או שאתה מאמין באלוהים שלי או שאתה הולך לגיהינום”

“בואו נאמר שהקונצנזוס הוא שהמין שלנו, בהיותו הפרימטים הגבוהים, הומו ספיינס, נמצא על פני כדור הארץ לפחות מאה אלף שנה, אולי יותר. פרנסיס קולינס אומר אולי מאה אלף. ריצ'רד דוקינס חושב אולי רבע מיליון. אני אקח מאה אלף. כדי להיות נוצרי, עליכם להאמין שבמשך 98 אלף שנה, המין שלנו סבל ומת, רוב ילדיו מתו בלידה, לרוב האנשים האחרים הייתה תוחלת חיים של כ-25 שנה, הם מתו משיניהם. רעב, מאבק, מרירות, מלחמה, סבל, אומללות — כל זה במשך 98 אלף שנה. השמיים צופים בזה באדישות מוחלטת. ואז, לפני 2000 שנה, הם חושבים: "די בזה. הגיע הזמן להתערב", והדרך הטובה ביותר לעשות זאת תהיה על ידי גזירת קורבן אדם על מישהו אי שם בחלקים הפחות אורייניים של המזרח התיכון. אל נפנה, למשל, אל הסינים, שבהם אנשים יכולים לקרוא וללמוד ראיות ויש להם ציוויליזציה. נלך למדבר ונקבל שם עוד התגלות. זה שטויות. אדם חושב לא יכול להאמין בזה. למה אני שמח שזה כך? כדי להגיע לנקודת השגיאה של הנצרות, משום שאני חושב שתורות הנצרות אינן מוסריות. המרכזית שבהן היא הבלתי מוסרית מכולן, והיא זו של גאולה באמצעות אחר. אפשר להטיל את חטאיך על מישהו אחר, מה שמכונה בגסות שעיר לעזאזל. למעשה, שמקורה בשעיר לעזאזל באותו אזור, באותו מדבר. אני יכול לשלם את חובך אם אני אוהב אותך. אני יכול לרצות את עונשך בכלא אם אני אוהב אותך מאוד. אני יכול להתנדב לעשות זאת. אני לא יכול לקחת את חטאיך ממך, משום שאיני יכול לבטל את אחריותך, ולא עליי להציע לעשות זאת. האחריות שלך חייבת להישאר אצלך. אין גאולה באמצעות אחר. קרוב לוודאי, למעשה, שאין גאולה כלל. זה רק חלק מחשיבת משאלות, ואני לא חושב שגם חשיבת משאלות טובה לאנשים. היא אפילו מצליחה לזהם את השאלה המרכזית, המילה שבה זה עתה השתמשתי, המילה החשובה מכולן: המילה אהבה, בכך שהיא הופכת את האהבה לכפויה, בכך שהיא אומרת שחייבים לאהוב. עליך לאהוב את רעך כמוך, דבר שאינך יכול באמת לעשות. תמיד תיכשל, ולכן תמיד אפשר יהיה למצוא אותך אשם. בכך שאומרים שעליך לאהוב מישהו שאותו גם עליך לפחד. כלומר, ישות עליונה, אב נצחי, מישהו שעליך לפחד ממנו, אבל גם לאהוב אותו. אם תיכשל בחובה הזאת, שוב אתה חוטא אומלל. זה לא בריא מבחינה נפשית, מוסרית או אינטלקטואלית. וזה מביא אותי להתנגדות הסופית — אקצר אותה, ד"ר אורלפסקי — והיא שזהו משטר טוטליטרי. אם היה אלוהים שיכול לעשות את הדברים האלה ולדרוש מאיתנו את הדברים האלה, והוא היה נצחי ובלתי משתנה, היינו חיים תחת דיקטטורה שאין ממנה ערעור, ושהיא לעולם אינה יכולה להשתנות, ושהיא יודעת את מחשבותינו ויכולה להרשיע אותנו בפשע מחשבה, ולגזור עלינו עונש נצחי על מעשים שלגביהם נגזר עלינו מראש שנבצע אותם. כל זה יחד, ואני יכול לומר עוד, הוא דבר מצוין שאין לנו שום סיבה מוחלטת להאמין שאחד מכל אלה הוא אמת.”

“אילו רק כולנו היינו משכילים יותר. אז, ההשכלה הגבוהה הייתה סוף סוף מסע של מיומנות וידע ולא של כוח ומעמד.”

“ההתנהגות האתית של אדם צריכה להיות מבוססת למעשה על אהדה, חינוך, וקשרים וצרכים חברתיים; אין צורך בבסיס דתי. אכן, מצבו של האדם היה רע מאוד אילו היה עליו להיעצר רק על ידי פחד מעונש ותקווה לגמול לאחר המוות.”

“האנשים המסוכנים ביותר בעולם אינם המיעוט הזעיר שמסית למעשי רשע, אלא אלה שעושים את המעשים עבורם – תמורת משכורת. לפעול בלי מצפון, אבל תמורת משכורת, הופך כל אחד לחיה מסוכנת. השטן היה חסר אונים אילו לא היה יכול לפתות אנשים לעשות את עבודתו. לכן, כל עוד הכסף ממשיך לפתות את הרעבים, את חסרי התקווה, את השבורים, את החמדנים ואת הנזקקים, תמיד תהיה מלחמה בין אנשים.”

“על ידי הרעבת הרגישות של תלמידינו אנו רק הופכים אותם לטרף קל יותר לתועמלן בבואו. שכן הטבע המורעב ינקם, ולב קשה אינו הגנה חסינה מפני ראש רך.”

“תמיד היה טוב לעצמך ולאחרים. תמיד עשה את מה שנכון גם אם לעשות משהו לא נכון הוא מהיר יותר, מתגמל יותר או קל יותר. תמיד שים אמת בכל מילה ומעשה שלך, ולעולם אל תתעלם מהמצפון שלך עד שתמות.”

“אין חברה שיכולה להיות בו-זמנית צודקת, חופשית ושווה. אם היא צודקת, מי שעובד יותר יוכל לצבור יותר. אם היא חופשית, יתנו אנשים את הונו לילדיהם. אך אז לא תוכל להיות שווה, כי יורישו אנשים הון שלא רכשו בעצמם.”

“המוסר אינו מגיע לעולם בן התמותה הזה מאיזשהו גן עדן דמיוני. הוא עולה מן הנוירונים של בני האדם בני התמותה.”

“הלב לעולם אינו תופס את מקומו של הראש: אך הוא יכול, והוא צריך, לציית לו.”

“הנה כאן מתמוטטות כולן ומתבלבלות כל הטעויות הגדולות של זמננו. אנו התבלבלנו בין שני דברים שונים, בין שני דברים מנוגדים. התקדמות צריכה להיות שינוי העולם כדי להתאים את התמונה שבראשנו. התקדמות היא (כעת) שינוי התמונה שבראשנו. צריכה להיות התקדמות איטית אך בטוחה בהביאת צדק ורחמים בין האנשים: היא משמעה שספקנו במהירות את רצוננו בצדק וברחמים, עד שדף אחד של סופיסט גרמני משכנע אותנו לספק. התקדמות צריכה להיות הליכה תמידית לעבר ירושלים החדשה. היא משמעה שירושלים החדשה תמיד נמלטת ממנו. אנו לא משנים את המציאות כדי להתאים את האידיאל. אנו משנים את האידיאל: זה קל יותר.”

“הוא אתאיסט, כל מי שאינו מאמין באלוהיי, וזעמו של האל רובץ עליו; אני זכאי להטיל עליו את הזעם הזה, רועם הקנאי”

“בערך פעם או פעמיים בכל חודש אני משתתף בוויכוחים פומביים עם מי שהצורך הבוער שלהם הוא לחזר אחר ישויות על־טבעיות ולזכות באישורן. לעיתים קרובות מאוד, כשאני אומר את דעתי שאין ממד על־טבעי, ובוודאי לא כזה שזמין רק למאמינים או במיוחד להם, ושהעולם הטבעי נפלא דיו — ואפילו מופלא דיו אם אתם מתעקשים — אני זוכה למבטים מלאי רחמים ולשאלות מודאגות. כיצד, אם כן, שואלים אותי, אני מוצא משמעות ותכלית בחיים? כיצד מטריאליסט גס וסתמי, שאין לו ציפייה לחיים שלאחר המוות, מחליט מה, אם בכלל, ראוי שידאגו לו? בהתאם למצב רוחי, אני לפעמים, אך לא תמיד, נמנע מלהצביע על כך שזו שאלה מעליבה ופטרונית עד כדי נשימה נעתקת. (היא עומדת בשורה אחת עם השאלה המעודנת לא פחות: מאחר שאינך מאמין באלוהינו, מה מונע ממך לגנוב ולשקר ולאנוס ולהרוג כאוות נפשך?) כשם שהתשובה לשאלה האחרונה היא: כבוד עצמי והרצון לכבוד מצד אחרים — בעוד שבינתיים דווקא אלה הסבורים שיש להם היתר אלוהי הם באמת המסוגלים לכל תועבה — כך התשובה לשאלה הראשונה נחלקת לשניים. חיים שיש בהם ולו מעט מחברות, אהבה, אירוניה, הומור, הורות, ספרות ומוזיקה, והזדמנות להשתתף במאבקים לשחרורם של אחרים, אי אפשר לכנותם "חסרי משמעות" אלא אם כן האדם החי אותם הוא גם אקזיסטנציאליסט ובוחר לכנותם כך. ייתכן שכל הקיום הוא בדיחה חסרת טעם, אבל למעשה אי אפשר לחיות את חיי היומיום כאילו כך היה. ואילו אם מישהו ביקש להגדיר חוסר משמעות ועקרות, הרעיון שחיי אדם צריכים להישרף בכפרה אשמה, מפוחדת, שקועה בעצמה, של ישויות על־טבעיות שאינן קיימות… אבל, די, די. מספיק.”

“החיים אינם עניין של לעשות הכול נכון, אלא הרבה יותר של לעבוד כדי לחיות נכון”

“בין אם נרצה ובין אם לא, זהו החברה שבה אנחנו חיים. אפילו אמת המידה של טוב ורע התפצלה, נעשתה מתוחכמת. בתוך הטוב יש טוב אופנתי וטוב לא אופנתי, וכך גם לגבי הרע. בתוך הטוב האופנתי יש רשמי ואז יש קז'ואלי; יש היפ, יש קול, יש טרנדי, יש סנובי. לערבב ולהתאים.”