“מכתב אל ענקי הטכנולוגיה: כאשר תהילה ושפע מנשקים את רגליו של מישהו לפני שהאדם הזה חכם דיו, סביר מאוד שהוא יאבד את תחושת ההבחנה בין מה שהוא הכרחי לבין מה שהוא מותרות. והחברה המודרנית מלאה בדוגמאות של טיפשות אינטליגנטית כזאת – טיפשות שמבוצעת בידי בני אדם שנראים חכמים. כי להיות חכם אינו אותו דבר כמו להיות חכם-לב. לעולם יש די חוכמה, אבל לא די חכמה-לב כדי להביא את החוכמה הזאת לידי יישום נכון ופרודוקטיבי – ואני מתכוון ליישום פרודוקטיבי ולא ליישום מתוחכם – יש הבדל. אדם שחכם דיו כדי להמחיש מנוע רקטה של פלקון יכול בקלות לאתר את מיקומם של ארגונים שונים שמפיצים טרור, ובכל זאת אותו אדם בוחר לחקור עוד את החלל במקום לתעדף את היתרונות הטכנולוגיים כדי לתקן תחילה בעיות אמיתיות של החברה האנושית שפוגעות בבני האדם בכל צעד ושעל. העולם הוא מקום אומלל לא משום שחסרים לנו משאבים, אלא משום שלמי שיש שפע של משאבים אין שמץ של מושג מהו צורך אנושי אמיתי. המשאבים הדרושים ליישוב מאדים, אם יופעלו כראוי, יכולים לתקן את בעיות ההתחממות הגלובלית של העולם – הם יכולים לתקן את בעיות שינויי האקלים של העולם – הם יכולים לתקן את בעיות הטרור של העולם, ובכל זאת אנשים מתעניינים יותר ברעיון המפונפן של לחיות במאדים, מכל סיבה שהיא, במקום לשים לב לשיפור מצבו של האדם על פני האדמה. אינני נגד קידמה טכנולוגית, שהרי אני מדען, אבל נשמתי כואבת כשאני רואה שאנשים חכמים דיים כדי לרדוף אחרי תהילה אשלייתית של עשיית משהו שונה וחדשני במקום למקד את כוחות נשמתם בניקוי עסקי האומללות שעל פני האדמה. אתה יכול, ובכל זאת אינך עושה. למה? חוכמה בלי חכמה-לב היא טיפשות. אתה חכם – אכן כן – אבל אני מצטער – אתה בו בזמן גם טיפש. איך אתה יכול לחלום על המבורגר גבינה על מאדים כשבני מינך על כדור הארץ סובלים! איך אתה יכול לחשוב על העלאת ילדים עשירים למסלול סביב כדור הארץ רק כדי שיוכלו להתפעל מיופייה של האדמה מן השמים, כאשר אותה אדמה עצמה נגועה ברעות הקדמוניות של האופי האנושי! העיר את האנושי שבך, ידידי, והקשב. העיר את האנושי שבך ותן לו לכלות מן העולם שבו אתה חי את כל האומללויות. נניח שבני משפחתך חולים, האם תתעלם לחלוטין מסבלם רק משום שאתה רוצה להפוך את החיים לנוחים יותר עבור אחרים מכפי שהם כבר, או שמא תנסה תחילה כל מה שביכולתך כדי לרפא את אהובך! היה חכם, ידידי, כי לא די להיות חכם. אתה חכם – אין בכך ספק – לכן נצל את החוכמה הזאת למען האנושות ורפא את בני מינך. רפא את בני מינך בכוחך, ידידי. הם זועקים למרפאים – לא למרפאי אמונה הזויים כלשהם, אלא למרפאים ממשיים ומוחשיים. האם לא תעשה דבר! האם לא תיתן את נשמתך כדי לתקן את נשמתו השבורה של העולם הזה! קום, ידידי, התעורר, ידידי, ופעל למען האנושות, לא כדי להפוך אותה למתוחכמת, אלא כדי להפוך אותה תחילה לשלווה. זכור, האנושות תחילה, ואז כל השאר. שלום תחילה, תחכום אחר כך. הרמוניה תחילה, מותרות אחר כך.”
אבִּיִּית נָאַסְקָר