ארץ

“אלוהים הוא בורא השמיים והארץ”

“האם אלוהים מינה כאן עלי אדמות אדם כלשהו לדבר בסמכות הסופית עליו? לא — האדם היחיד שיכול היה לעשות זאת חי לפני אלפיים שנה, ואנחנו צלבנו אותו!”

“אני לא קוראת לעצמי בודהיסטית. אני רוח חופשית. אני מאמינה שאני עלי אדמות כדי להעריץ וליהנות ממנה – זו דתי שלי.”

“אין תוצאה בלי סיבה, ואין סיבה בלי תוצאה. אין מעשה עוול שעובר בלי עונש, ואין מעשה או מחשבה זורמים מבלי שיבחינו בהם ברחבי היקום.”

“התאמץ ליצור גן עדן עלי אדמות והפוך את לבך לירושלים החדשה”

“זה חסר ערך וחסר היגיון לבקש עזרה במצרים, כי עזרה אמיתית באה רק מהאדון, אשר ברא את השמים ואת הארץ.”

“חייו של האדם הם אמת המידה למוסר, אך חייך שלך הם תכליתו. אם קיום עלי אדמות הוא מטרתך, עליך לבחור את מעשיך ואת ערכיך על פי אמת המידה של מה שראוי לאדם — למען שמירה, מימוש והנאה מן הערך שאין לו תחליף, שהוא חייך.”

“בעוד אתה מנסה לעשות שלום על פני האדמה, יושבי השמיים עדיין במלחמה.”

“כמו שפרח מביע תודה ביופיו ובניחוחו על חייו המפוארים, הבה נביע את תודתנו לכל ידיד בשירותנו ובאהבתנו, ולכדור הארץ על הכנסת האורחים והדאגה שלו. הבה נהיה אסירי תודה ונביע את התודה העמוקה ביותר על חיינו המפוארים. לא משנה היכן אתם, אני מאחל לכם חג הודיה שמח מאוד, מלא שמחה עמוקה ושלום אינסופי.”

“אֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים הַחֲדָשִׁים הַרַּעִים בְּתוֹכָם, שֶׁהַבֵּיתִיּוּת הִיא הַדְּבָקָה; וְאֵין בְּתוֹכָהּ אֶלָּא חֶרְפָּה וְרוּטִין מֵתִים, וְחוּץ לָהּ הִיא הַמְּצוּיָה, הַמְּנוּחָה וְהַשִּׁפְלוּת. אֲבָל הָאֱמֶת שֶׁהַבַּיִת הוּא הַמָּקוֹם הַבְּלִי חֵרֶם לְשִׁבְטוֹת הָאֱנוֹשִׁים, הַמָּקוֹם הַבְּלִי חֹק”

“כל יום נולד עם זריחה ומסתיים בשקיעה, באותו האופן שבו אנו פוקחים את עינינו כדי לראות את האור, ועוצמים אותן כדי לשמוע את החושך. אין לך שליטה על האופן שבו הסיפור שלך מתחיל או מסתיים. אבל עד עכשיו, עליך לדעת שלכל הדברים יש סוף. כל ניצוץ שב אל החושך. כל צליל שב אל הדממה. וכל פרח שב אל השינה עם האדמה. מסעם של השמש והירח צפוי. אבל שלך, הוא האמנות האולטימטיבית שלך.”

“אלוהים עצמו וישוע הסתמכו על האור כדי לפעול על פני האדמה”

“המטרה שלך על פני האדמה היא להשתתף בחוויה האנושית הזו ולנצל את ההזדמנות שבכל יום כדי לחשוף את הגרסה הטובה ביותר של עצמך.”

“נולדתי לתוך עולם שבור, והמטרה שלי היא שכשאעזוב אותו, אדע שהשארתי בו איפשהו את חותם החסד שלי.”

“כאשר אתה שואף להחזיק, תמיד יש שכר שממתין לך גם בשמיים וגם על הארץ”

“המשיכו ללמוד! ללמוד פירושו לגדול. מי שתמיד לומד יודע כיצד לגדול בבגרות. כשאנו מפסיקים ללמוד, אנו מפסיקים להצמיח את ייעודנו האמיתי, ואנו מפסיקים לגדול בבגרות. כשאנו מפסיקים ללמוד, אנו מפסיקים להעניק חיים לייעודנו האמיתי! כשאנו מפסיקים ללמוד, אנו מתחילים לרקב את הסיבה האמיתית שלנו על פני האדמה! דרושה ענווה אמיתית כדי ללמוד. למדו מן הילד ההוא. למדו מן הברואים היפים של אלוהים. למדו מן הכישלון. למדו מן ההצלחה. למדו מן העצלות. למדו מן הנוחות. למדו מן אי-הנוחות. למדו מדבר אלוהים! למדו לצמיחה. לא כל למידה טובה לצמיחה. לא כל למידה מקדמת תכליתיות אמיתית! למדו לשינוי. אל תחדלו לעולם ללמוד, כי מסע החיים מלא שיעורים! אל תזניחו לעולם את שיעורי החיים, פן תמיד תלמדו את אותם שיעורים בכל רגע ורגע של הזמן. תמיד יש משהו טוב ללמוד ממנו לשינוי ולצמיחה מכל הנסיבות שאנו פוגשים בחיים מדי יום! המשיכו ללמוד!”

“ממעמקי החושך בחיי, כל כך מושחתים, אני מציג בפניכם את הדבר הגדול והאחד שיש לאהוב על הארץ: הקדוש הקדשים... שם תמצאו רומנטיקה, כבוד, כבוד, נאמנות, ודרכו האמיתית של כל אהבתכם על הארץ.”

“הלוואי שהבשר המוצק הזה היה נמס ומתאדה לטל! או שהבורא לא היה אוסר על התאבדות! אלוהים! הכל נראה לי כל כך עייף, חסר טעם ומייגע. גועל נפש! העולם הזה הוא גן מוזנח שרק עשבים שוטים גדלים בו. שזה יגיע לכדי כך! אבא שלי מת לפני חודשיים, לא, אפילו לא חודשיים. הוא היה מלך מצוין, ממש אל מול היצור הזה, והוא אהב את אמא שלי כל כך, שהוא לא נתן אפילו לרוח לגעת בפנים שלה. ואני צריך לזכור את זה? היא הייתה תלויה בו כאילו התיאבון שלה גדל ככל שהיא אכלה. ותוך חודש – עדיף לא לחשוב על זה – שבריריות, השם שלך הוא אישה! חודש אחד, לפני שהנעליים שבהן הלכה אחרי ארון המתים של אבא שלי הספיקו להתבלות, כשהיא בוכה כמו ניובה – היא התחתנה עם דוד שלי, אחי אבא שלי, שהוא לא דומה לאבא שלי יותר מאשר שאני דומה להרקולס. תוך חודש! לפני שהדמעות המזויפות על הלחיים שלה הספיקו להתייבש. איזו מהירות מרושעת, לרוץ ככה למיטה של גילוי עריות! זה לא יכול להיגמר בטוב. אבל הלב שלי נשבר, כי אני חייב לשתוק.”

“טום הרגיש את חושך שלו. אביו היה יפה ובריא, אמו הייתה קצרה ומדויקת כמו מתמטיקאית. כל אחד מאחיו ואחיותיו היה לו מראה או מתנות או מזל. טום אהב אותם כל אחד מהם באהבה עזה, אך הוא הרגיש כבד וקרוב לאדמה. הוא עלה בהנאה על הרים שמים, אך טבע בחושך הסלעי בין פסגותיהם. לו היו פריצות אומץ, אך הן היו מוקפות ברצועות של חולשה.”

“ששש, עינה, הכול יהיה בסדר. אני מבטיח, תעברי את זה. היא לא נאבקה בו, אלא אחזה בחולצתו, בוכה חרישית לתוכה כמו קודם. הוא החל לזמזם ברכות, מנגינה ארצית מוכרת. עד מהרה הוא שר את המילים בקולו העמוק והמנחם. השיר עצמו נועד להרגיע, והאופן העדין שלו הפך אותו ליעיל עוד יותר. עינה זיהתה את השיר. היא נרדמה לצליל המרגיע של ה”