חובה

“המקרא מלמד שיש לנו חובה נוצרית לעזור לשכנינו בעת צרתם. אלוהים קורא לנו להביא את מי החיים הן לנפש והן לגוף. אלוהים ברא את שניהם, ומטרתו לגאול את שניהם.”

“זו טעות חמורה מאוד לחשוב שאפשר לקדם את ההנאה מלראות ולחפש באמצעות כפייה ותחושת חובה. להפך, אני מאמין שאפשר היה לשלול אפילו מחיית טרף בריאה את רעבתנותה, אילו היה אפשר, בעזרת שוט, להכריח את החיה לטרוף בלי הרף, גם כשאינה רעבה.”

“גברים רגילים מרוויחים אחריות כלפי משפחתם, גברים יוצאי דופן מרוויחים חובה כלפי אומתם.”

“אין לאדם אחריות אלא במאמץ הנצחי להיות הטוב ביותר – והוא עצמו הוא תגמולו; כל שאר הדברים בידי האל.”

“כעת שקעו עד לעומק שבו חזרה על המובן מאליו היא חובתם הראשונה של אנשים אינטליגנטיים”

“מר קוב היה מודיע לו כי כאשר היה בגילו, אביו לא חשב דבר מלתת לו בעיטה אבהית, או סטירה על האוזניים, או מכה על הראש, או איזו אזהרה קטנה מן הסוג הזה, כשם שלא חשב דבר מכל חובה שגרתית אחרת של החיים; והוא היה מוסיף ומעיר, במבטים רבי משמעות, כי אלמלא החינוך המושכל הזה, ייתכן שמעולם לא היה האיש שהיה באותו רגע מדבר; דבר שהיה מתקבל על הדעת למדי, שכן הוא היה, מעל לכל ספק, הכלב המשעמם ביותר בחבורה.”

“לעולם לא אמור להיות זמן שבו חובה או פרוטה מעלים בברקם את חשיבות המשפחה.”

“החובה הקדושה היחידה היא לירא את אלוהים.”

“הזכות הראשונה עלי אדמות היא זכות האני. חובתו הראשונה של האדם היא לעצמו. חוקו המוסרי הוא לעולם לא להציב את מטרתו העיקרית בתוך דמויותיהם של אחרים. מחויבותו המוסרית היא לעשות את אשר הוא חפץ, ובלבד שרצונו אינו תלוי בעיקרו באנשים אחרים.”

“אלה שזכו לדעת חלה עליהם החובה לפעול, ובפעולה הזאת טמונים זרעי ידע חדש”

“הסנאטור... היה אדם פיקח שעשה את דרכו בחיים בנחישות חד-מחשבתית שאינה מודעת לאף אחד מאותם מכשולים הידועים בשם מצפון, שבועות שנשבעו, צדק, חובה...”

“אנשים עם אחריות ואנשים בלי אחריות מצטערים זה על זה.”

“אני מאמין שכל עוד האדם קיים, חובה עליו לשפר לא רק את מצבו האישי, אלא גם לעזור לשפר את מצב האנושות כולה.”

“חוש אחריות מועיל בעבודה אך מזיק ביחסים האישיים. אנשים רוצים להיות אהובים, ולא רק לסבול אותם בשקט ובהתנחלות.”

“תשלום מס צריך להיות מוצג כחובה אזרחית מפוארת הראויה להוקרה — לא כעונש על עשיית כסף.”

“להתחמק מפיתויים כאלה הוא חובתו הראשונה של המשורר. שכן כשם שהאוזן היא חדר המבוא אל הנפש, כך השירה יכולה לזייף ולהשחית ביתר ודאות מאשר תאווה או אבק שריפה. אפוא, של המשורר הוא המשרה הרמה מכולן. דבריו מגיעים למקום שאחרים אינם מגיעים אליו. שיר שטותי של שייקספיר עשה למען העניים והרשעים יותר מכל המטיפים והפילנתרופים שבעולם.”

“תמיד חפש צדק, אך אהב רק רחמים. לאהוב צדק ולשנוא רחמים אינו אלא פתח לעוד עוול.”

“חובתה הקדושה של אישה היא לכבד גבר.”

“נעשה את המלאכה הטובה. זו חובתנו הקדושה.”

“כי להשפיע על אדם פירושו לתת לו את נשמתו של עצמו. הוא אינו חושב את מחשבותיו הטבעיות, ואינו בוער בתשוקותיו הטבעיות. מעלותיו אינן ממשיות בעיניו. חטאיו, אם יש דבר כזה חטאים, הם שאולים. הוא נעשה הד של המוזיקה של מישהו אחר, שחקן של תפקיד שלא נכתב בשבילו. מטרת החיים היא התפתחות עצמית. לממש את טבעו של האדם בשלמות — זה מה שכל אחד מאיתנו נועד לו כאן. בני אדם מפחדים מעצמם, בימינו. הם שכחו את החובה העליונה מכול, החובה שאדם חב לעצמו. כמובן, הם נדיבים. הם מאכילים את הרעבים, ומלבישים את הקבצן. אבל נשמותיהם שלהם גוועות ברעב, והן עירומות. האומץ נעלם מגזענו. אולי מעולם לא היה לנו אותו באמת. אימת החברה, שהיא יסוד המוסר, אימת האל, שהיא סוד הדת — אלה שני הדברים השולטים בנו.”