“והגילוי הזה היה מסגיר את הסוד השמור היטב של התרבות המודרנית לצחוקו של העולם. שכן אנו המודרנים אין לנו דבר משלנו. אנו נעשים ראויים רק לתשומת לב בכך שאנו ממלאים את עצמנו עד גדותינו במנהגים, באמנויות, בפילוסופיות, בדתות ובמדעים זרים: אנו אנציקלופדיות נודדות, כפי שבוודאי היה מכנה אותנו יווני עתיק שסטה אל זמננו. אבל הערך היחיד של אנציקלופדיה טמון בפנים, בתוכן, לא במה שכתוב בחוץ, בכריכה או בעטיפה. ולכן כל התרבות המודרנית היא בעיקרה פנימית; כורך הספרים מדפיס משהו כזה על הכריכה: “מדריך לתרבות פנימית עבור ברברים חיצוניים.” הניגוד בין פנימי לחיצוני הופך את הצד החיצוני לברברי עוד יותר, כפי שהיה טבעי שיהיה, כאשר הצמיחה החיצונית של עם גס הייתה מפתחת רק את צרכיו הפנימיים הראשוניים. שכן אילו אמצעים יש בידי הטבע לדכא שפע יתר מבחוץ? רק אחד — להיות מושפע ממנו ככל האפשר פחות, להניח לו בצד ולדכא אותו בהזדמנות הראשונה. וכך נעשית אצלנו המנהג שלא לקחת עוד דברים ממשיים ברצינות; אנו מקבלים את האישיות הרופפת, שעליה הדברים הממשיים והקבועים מותירים רושם כה מועט. לבסוף נעשים בני האדם רשלנים ומתפשרים יותר בעניינים חיצוניים, והבקעה הניכרת בין מהות לצורה מתרחבת; עד שאין להם עוד כל תחושה של ברבריות, ובלבד שממשיכים להטריד את זיכרונותיהם ללא הרף, וזורם זרם מתמיד של דברים חדשים שיש לדעת, שאפשר לארוז יפה בארונות הזיכרון שלהם.”
פרידריך ניטשה