“הצנזורה והדיכוי של חומרי קריאה כמעט ולא קשורים לערכי משפחה ובדרך כלל נובעים מרצון שליטה – מי שמחזיק במרצד, מי אומר לא, ומי אומר כן. העיקרון של הצנזורה הוא: אם הרומן "כריסטין" פוגע בי, אני לא רק רוצה לשמור אותו מהילד שלי; אני רוצה לשמור אותו מהילד שלך, ומכל הילדים. השחצנות האינטלקטואלית הזאת, בלתי דמוקרטית ועתיקה כמו הזמן, מתבטאת כך: "אם זה רע בשבילי ובשביל המשפחה שלי, זה רע בשביל כל המשפחה." אבל כשספרים מוצאים משיעורים בבתי ספר ואפילו מספריות, בגלל הרעיון הזה, אני לא מוטרד במיוחד – לא כאזרח, לא כסופר, ולא אפילו כמורה לשעבר. מה שאני אומר לילדים הוא: אל תכעסו, תחזירו. אל תבזבזו זמן בניפוח של שלטים או באיסוף עצומות ברחוב. במקום זאת, רוצו, אל תלכו, לספרייה הלא‑בית ספרית הקרובה או לחנות הספרים המקומית וקחו מה שהאסרו. קראו מה שהם מנסים למנוע מכם לראות ולחשוב, כי זה בדיוק מה שאתם צריכים לדעת.”
סטיבן קינג