“בשלב הזה אני כבר לא יכול להימנע מלהציג, בהצהרה ראשונית ופרוביזורית, את ההשערה שלי לגבי מקור "המצפון הרע". קשה לגרום לאנשים לשים לב לזה, וזה דורש מהם לחשוב על זה לעומק, לשמור עליו ולתת לו זמן לנסוע במוח. אני רואה במצפון הרע מחלה עמוקה שהאדם נאלץ להתמודד איתה, כתוצאה מהשינוי הבסיסי ביותר שחווה – כשהוא סוף סוף ננעל בתוך גבולות החברה והשלום. בדיוק כמו שחיות מים נאלצו להסתגל לחיים על היבשה או למות, כך גם האדם, שהיה מותאם לחיי פרא, מלחמה, נדודים והרפתקאות, פתאום מצא שהאינסטינקטים שלו נחלשים והופכים ללא רלוונטיים. מהרגע ההוא הוא נאלץ ללכת ברגל ולשאת את עצמו, במקום שהמים תמכו בו. משקל כבד נפל עליו, והוא מרגיש מגושם בביצוע משימות פשוטות. בעולם החדש והלא נודע הוא איבד את המנהיג הפנימי – הדחפים הלא מודעים שהובילו אותו בבטחה. היצור האבוד נאלץ להסתמך על חשיבה, ניתוח, חיבור סיבה ותוצאה – על תודעה מצומצמת ושגויה. אני מאמין שמעולם לא היה תחושה של מצוקה כה כבדה, של משקל של עופרת, בעוד שהאינסטינקטים הישנים עדיין מנסים לדרוש את דרכם, רק שהקיום שלהם הפך לקשה ולנדיר. רוב הזמן הם מצאו סיפוקים חדשים, כמעט תת‑מודעים, כדי לשרוד.”
פרידריך ניטשה