“אנו יכולים להתבהר למשמעותן של מילים חכמות רק ורק אם החיים הציבו אותנו והפכו אותנו לנזקקים להן.”

משמעות

זהו ניסוח שמדגיש שחוכמה נקלטת באמת רק כשחיים מכריחים אותנו להזדקק לה. הוא יכול להיקרא כהכרה בכך שלעיתים רק ניסיון, כאב או משבר נותנים למילים נבונות משמעות ממשית. זה מתאים לרגע שבו עצה ישנה פתאום נראית מדויקת מפני שהמציאות כבר לימדה אותנו למה התכוונו.

מתי זה נאמר

למי זה נאמר

הקשר היסטורי

מקור

האם זה באמת מה שנאמר?

ידעתם?