“איש אינו יודע בוודאות שמחר לא יבוא, אבל רוב האנשים מניחים שמחר עדיין יהיה קיים כרגיל. זהו הפרדוקס של טובה, שמשמעו שהתקווה גוברת על הספק.”

משמעות

המשפט מדבר על הנטייה האנושית להתנהג כאילו המחר מובן מאליו, אף שאין לכך ביטחון אמיתי. אפשר לקרוא בו תזכורת עדינה לכך שהתקווה היא מה שמאפשר להמשיך, גם מול אי ודאות. הוא נוגע במיוחד כשדוחים החלטה, שיחה או תיקון, מתוך הנחה שתמיד יהיה זמן אחר כך.

מתי זה נאמר

למי זה נאמר

הקשר היסטורי

מקור

האם זה באמת מה שנאמר?

ידעתם?