“חשבתי שאמנות היא הדבר החשוב ביותר, ושאתה צריך להקריב הכל למענה במטרה להשאיר חותם, אבל כשאתה מביט לאחור, אתה מבין שהזמן הזה לא חוזר. מה שבאמת נשאר ממני זה לא הסרטים, אלא הדמויות שיצרתי. רוקי ורמבו הפכו לישויות חיות, תופעות תרבותיות שהציבור אימץ וניכס לעצמו. לפעמים אני מרגיש שאני רק השומר שלהן, מישהו שהיה שם כדי לתת להן גוף, בזמן שהן עצמן מייצגות משהו עמוק יותר של כוח רצון אנושי. בסופו של דבר, הקריירה שלי היא סיפור על הישרדות - גם בקולנוע וגם בחיים האמיתיים”