“אומרים שחוכמה באה מסבל. זה לא נכון. חוכמה באה מכך שיש לאדם אמפתיה בלתי מותנית כלפי כל האנושות. כל אדם המלא באמפתיה מסוגל לרכוש תובנות יקרות ערך על המצב האנושי דרך סבלם של אחרים. אין צורך לסבול כדי להכיר סבל, אבל צריך קודם כול אמפתיה כדי לזהות ולהרגיש את סבלם של אחרים סביבך. אם אינך חש אהבה לכל האנושות, ואינך רואה את כל מי שסביבך כבן אדם יקר ערך וכהמשך של עצמך, לעולם לא תחוש אמפתיה אמיתית. ואם אין לך אמפתיה, לא תרכוש, לא תלמד ולא תזכור ידע יקר ערך מן החוויות שלך, או של הסובבים אותך, כך שביום מן הימים תהיה חכם. אך חשוב מכול, חוכמה באה מזיכרון טוב. אם אינך זוכר דבר, או שאתה מנותק כל כך מהומניזם בסיסי עד שאינך טורח אפילו לנתח לקחים שניתן להפיק מכל חוויה בחייך ומן הסובבים אותך — באמצעות היגיון פשוט וערבוב רגשות — אז החוכמה תישאר לעד כוכב רחוק ממך.”

המקור באנגלית: קרא את המקור ←