“גאראטי תהה איך זה יהיה, לשכב בדממת הספרייה הגדולה והמאובקת מכולן, לחלום חלומות אינסופיים וחסרי מחשבה מאחורי עפעפיך המודבקים, לבוש לעד בחליפת יום ראשון שלך. בלי דאגות לכסף, להצלחה, לפחד, לשמחה, לכאב, לצער, למין או לאהבה. אפס מוחלט. בלי אבא, אמא, חברה, אהובה. המתים הם יתומים. בלי חברה מלבד הדממה ככנף של עש. קץ לייסורי התנועה, לסיוט הארוך של ההליכה בדרך. הגוף במנוחה, בדממה ובסדר. האפלה המושלמת של המוות. איך זה יהיה? איך בדיוק זה יהיה?”

המקור באנגלית: קרא את המקור ←