“אנדי דופריין: "זה היופי שבמוזיקה. הם לא יכולים לקחת את זה ממך... אף פעם לא הרגשת ככה לגבי מוזיקה?" רד: "ניגנתי יפה מאוד על מפוחית כשהייתי צעיר יותר. אבל איבדתי עניין בזה. זה לא ממש היה הגיוני כאן." אנדי: "דווקא כאן זה הכי הגיוני. אתה צריך את זה כדי לא לשכוח." רד: "לשכוח?" אנדי: "לשכוח ש... יש בעולם הזה מקומות שלא עשויים מאבן. שיש משהו בפנים... שהם לא יכולים להגיע אליו, שהם לא יכולים לגעת בו. זה שלך." רד: "על מה אתה מדבר?" אנדי: "תקווה.”

המקור באנגלית: קרא את המקור ←