“אילו היינו מאושרים פחות, אילו לא היינו כה מאושרים שנשכח את האויב, אולי היו תופסים את יאניק בזמן ומצילים אותה. אבל שכחנו שהאושר מוקף תמיד מלתעות פעורות. בתחילה האויב סמוי מן העין, כלל לא מעלים על הדעת את קיומו, ואין הוא מתגלה אלא לאחר שכבר נגס נגיסה הגונה. זה הגועל נפש, הלכלוך האמיתי, שכולו פחדנות רוויה שנאה.”