“המסע הוא גן עדן של שוטים. מסעותינו הראשונים מגלים לנו את אדישותם של המקומות. בבית אני חולם שבנאפולי, ברומא, אוכל להיות שיכור מיופי, ולאבד את עצבותי. אני אורז את מזוודתי, מחבק את ידידיי, עולה על הים, ולבסוף מתעורר בנאפולי, ושם לצדי ניצבת העובדה הקשה, העצמי העצוב, הבלתי מתפשר, הזהה, שממנו ברחתי. אני מחפש את הוותיקן, ואת הארמונות. אני מעמיד פנים שאני שיכור ממראות ומרמזים, אך אינני שיכור. הענק שלי הולך איתי לכל מקום שאליו אני הולך.”

המקור באנגלית: קרא את המקור ←