“היופי שהוא ראה בה היה היופי שהיא שכחה לראות בעצמה, ואיזו תזכורת יפה זו, שאהבה היא מה שיביא אותנו כולנו עד הסוף.”

משמעות

זהו משפט עדין על היכולת של אהבה לראות אדם בעיניים רחומות יותר ממה שהוא רואה את עצמו. אפשר להבין ממנו שאהבה לא רק מעריצה, אלא גם מחזירה תחושת ערך שנשכחה, בכך שהיא מבחינה ביופי שהאדם עצמו מתקשה לראות. הוא נוגע במיוחד כשמישהו שקוע בספק עצמי וזקוק לתזכורת שאפשר להיזכר בערך שלו דרך אהבה.

מתי זה נאמר

למי זה נאמר

הקשר היסטורי

מקור

האם זה באמת מה שנאמר?

ידעתם?