“הוא היה המקום הבטוח שאליו הייתי הולכת כשהעולם נעשה רועד, הוא היה או מנחה אותי דרך החשכה או מעורר בי את החושים כדי להעריך את האור שלי.”

משמעות

זהו ניסוח של אהבה שמחזיקה ומייצבת, לא של דרמה גדולה. האדם השני הוא גם מקום בטוח וגם מישהו שמכוון בתוך חושך, ובו בזמן מזכיר את האור שכבר נמצא בפנים. זה מתאים במיוחד לרגעים שבהם הכול מרגיש רועד, ורק קשר אחד יציב מחזיר כיוון וכוח.

מתי זה נאמר

למי זה נאמר

הקשר היסטורי

מקור

האם זה באמת מה שנאמר?

ידעתם?