“הדבר העצוב ביותר באלה שמגנים אלימות הוא בדרך כלל המרחק שלהם מסכנה אישית. האדם שאינו סובל מהכאות לרוב אינו מבין את הסבל של קורבן האלימות ואלה החיים בביטחון ובנוחות אינם מסוגלים לחוש בכאב של אלה שהפכו לטרף היום־יומי של התקפות ואי־צדק. כל כך קל להתחסד על "מוסריות" מהביטחון של מגדל שנהב סוציו־אקונומי, אבל כאשר הבשר ודם פתאום נמצא בסכנה, כמה מדהים השינוי בגישה של האדם, כמה קסומה נראית פתאום ההבנה שלו שיש צורך בעמדה תקיפה.‬”