“מה קורה כאן?" — הצהירו ברונן ונועה, וצווחו את המילים האחרונות. "נועה לקחה יום אישי." "אני איבדתי..." נועה התאמץ למצוא מילים. "לא היה אוויר. הוא נעלם. הקו — הקו הזה!" "הקו הלי?" שאל גנסי. נועה הכה בראשו פעם אחת, תנועה מעורפלת שמשלבת מעט התנפנוף. "לא נשאר לי... יותר." הוא שחרר את רונן, רטט בידיו. "תודה, חבר," צרח רונן, ורגליו עדיין לא התעוררו. "תודה," אמר נועה, "אני לא רציתי... אתה היה שם. האור הזה." "כן," ענה רונן, קצת קשה. "האור הזה.”

המקור באנגלית: קרא את המקור ←