“גרייס: בחוץ, עמוק ביער, שמעתי צעקה ארוכה ומרה, ואז עוד אחת, כשהזאבים החלו לבכות. הצטרפו קולות נוספים, חלקם נמוכים ומרגישים, אחרים גבוהים וקצרים, קורא מוזר ויפהפה. ידעתי את בקיאת הזאב שלי; קולו העשיר נשמע מעל השאר כאילו מבקש ממני לשמוע אותו. הלב שלי התארך בתוכי, מתחלק בין רצוני שהם יפסיקו לבין תקוותי שהם ימשיכו לנצח. התחלמתי את עצמי שם ביניהם ביערות הזהב, צופה בהם כשהוא מרים את ראשו ומבכה תחת שמים של כוכבים אינסופיים. הזעיקתי דמעות, מרגישה טיפשה ומסוכסכת, אך לא התעוררתי עד שהזאבים כללו את הבכי.”

המקור באנגלית: קרא את המקור ←