“ההמונים, ובמיוחד הסיניים, הם תמיד צופים בתיאטרון. כשמוצגת להם הקרבה עצמית, אם היא נראית נרגשת, אז הם צופים בדרמה. אם היא נראית כמבוצעת בחיל ורעדה אז הם צופים בקומדיה. בבתי המטבחיים בבייג'ינג יש לא פעם אנשים שצופים בפה פעור בפשיטת עורן של הכבשים, ונראה שהם נהנים. להקרבה עצמית של אדם יש מבחינתם אותו ערך. עם סיום האירוע, רק כמה צעדים משם, הם שוב יהיו עליזים וישכחו מן העניין.”