“המוזיאונים בתוך ראשיהם של ילדים, אני חושב, פורקים את עצמם בעתות האימה הקיצוניות – כדי להגן על הילדים מכאב אבלון נצחי. אבל אני, לעומת זאת: היה זה אסון אם הייתי שוכח אותה מיד. מעולם לא אמרתי לה כך, אך היא הייתה האדם אליו כתבתי תמיד. היא הייתה הסוד של כל היחידות האמנותית שאני הצליחי להשיג. היא הייתה הסוד של טכניקת הכתיבה שלי. כל יצירה שיש לה שלמות וחזקה, אני חושב, נוצרה על ידי אמן או ממציא שבעל דעתו אדם אחד בפרט. כן, והיא הייתה חמודה מספיק, או הטבע היה חמוד מספיק, כדי לאפשר לי להרגיש את היותה איתי במשך שנים רבות לאחר מותה – כדי לאפשר לי להמשיך לכתוב לה. אך אחר כך היא החלה להתמעט, אולי כי היה לה עניין חשוב יותר אחרת.”

המקור באנגלית: קרא את המקור ←