“המקום הזה הוא המקום היחיד שבו קולן של הקבוצות השונות, קולו של המיעוט, נישא בגאון, במשכן הזה, במליאה ובחדרי הוועדות. שנים ארוכות אני פוקד את הבית הזה! מקום עבודתנו שלנו! ועדין בכל פעם שאני בא בשעריו, אני חש תחושת קודש וחולין גם יחד - קודש על שום החלטות והכרעות שאנו מקבלים כאן, שלעיתים בסופן להכריע חיים שלמים; וחול, על שום היומיומיות, בה מתקיימת עבודת הכנסת, על הויכוחים הקולניים והאמוציות. אני מכיר מעט מעוט מקומות עבודה, אליהם רוצים הרבה מאוד להצטרף, ואיש אינו שש לעזוב.”