“הפער בין החיים לבין המשפט גורר עמו חוסר יציבות, שלא ייפסק, כל עוד המשפט לא ישנה עצמו. כמו הנשר בשמים, השומר על יציבותו רק כאשר הוא בתנועה, כך גם המשפט יהא יציב, רק כאשר ינוע. דין שאין בו 'אמת', לעולם אין בו יציבות. זאת ועוד: נכונותו של השופט להודות בטעותו ונכונותה של השיטה להתאים עצמה למציאות המשתנה תוך שינוי הלכות הנראות כמוטעות, סופן להגביר את ההערכה לשופט ולמערכת השפיטה.”