“כיום אנו עדים לנסיגה מתמשכת מעקרונות השוויון והצדק החברתי עליהם מושתתת המדינה. עלייה מתמשכת בריכוזיות במשק ושליטת מספר משפחות מועט באחוז ניכר מהכלכלה ומקומות העבודה. סחף של העברת הנכסים במשק לגופים בודדים, שרק בידם האמצעים הפיננסיים המאפשרים להשתלט על נכסים חדשים. ישראל חזקה דוגלת בהקצאת המשאבים הלאומיים והתקציביים לתחומים בהם צפויה תרומה חברתית, כלכלית או סביבתית, ובעיקר לחינוך, תחבורה ציבורית, תמריצים כלכליים לחיזוק המסד הטכנולוגי, הרפואי והתרבותי של מדינת ישראל.”