“אם היה יחיד אצל רבים היו קובעים הלכה כדברי רבים ואם רבים אצל רבים או יחיד אצל יחיד – כפי הנראה לחכמי הדור ההוא, שכבר נמסרה להם ההכרעה, כאומרו 'ובאת אל הכהנים הלויים ואל השופט אשר יהיה בימים ההם' וכן 'לא תסור וגו' ', הרי שנתן רשות לחכמי הדורות להכריע במחלוקת החכמים כפי הנראה להם, ואף אם יהיו הקדומים מהם גדולים מהם ורבים מהם, ונצטווינו לילך אחר הסכמתם הן שיסכימו לאמת או להפכו.”