“מה שקראתי עליו בקיבוץ, הפך ברומא לממשות מול עיניי, אני זוכר את עצמי רואה שם את המתאגרף קסיוס קליי, או מוחמד עלי כפי שקרא לעצמו אחר כך, צועד מולי בכפר האולימפי, כשאיתו הרצה המופלאה וילמה רודולף ואני צובט את עצמי כדי להיות בטוח שזה קורה לי במציאות ולא בחלום. חוויות כאלה היו לי שם ולא ציפיות להישגים מי־יודע־מה, כי בסך הכול הייתי ילדון, שנסק במהירות מטורפת לצמרת.”