“אבל הרגישות והאמפתיה של עדה מן הסתם עוד לא נשחקו כליל, כי היא מחייכת אליה בעצב שאין לעמוד בפניו, עצב של השלמה וצידוק הדין, ואומרת בלחש, כחוששת מפני המילים שהיא עומדת לבטאן: 'אני יודעת שאת שונאת אותי עכשיו'.”