“את כל מלחמת לבנון השנייה עשיתי בצפון, לא עם הצבא, אלא במטולה, בקריית שמונה, וביישובי הצפון. אלו היו מראות נוראים, אם היית רואה רכב חונה ברחובות קריית שמונה זאת הייתה סיבה למסיבה, העיר נראתה ריקה לחלוטין. רק שהיית נכנס לבתים היית מגלה שיש אנשים. אלו שאין להם רכב, שנשארו בצפון כי לא הייתה להם ברירה. זו הייתה הפעם הראשונה בהיסטוריה של ישראל שהצבא לא סיפק את הסחורה, והעורף האזרחי הופקר לעמותות שביצעו את התפקיד שהמדינה הייתה צריכה למלא.”