“התייחסות מיסטית לדיבור או לשבועה מוכרת לנו מהמחשבה הקלאסית, כולל המיתולוגיה היוונית, אך ככל שעוברים על עולמנו המודרני תהליכי חילון – כך הולכים ביטויים כאלו ופוחתים. ההשקפה היהודית מצויה אי שם בין התפיסה הקמאית העתיקה, המעניקה לדיבור השפעות מאגיות, ובין התפיסה הרציונאלית המודרנית, המלגלגת לשבועות ולקללות. ההלכה מכירה במשקל מטאפיסי סגולי של שבועה, אך בתנאי שמקורה רציונאלי.”