“הווי אומר: בעל כורחו יושב לו חנווני ומצפה לפדיון. ושלושה דברים יש כאן. ראשית, כיוון שבעל חנות הוא – נראה כאדם מן היישוב ושווה עם כל הבריות. שנית, אולי ירחם השם יתברך ויזמין לו קיקיון דיונה... ושלישית... – שכחה, אומרים הבריות, חלה על שלישית, חה־חה... מילא, בין כך ובין כך, ברעב לא ימות. 'לא אמות כי אחיה'.”