“אני בדרך כלל ראשון בזירת האירוע, שומע אותם צועקים, ואנחנו עוסקים בחילוץ שלהם. זה משפיע. אך בזמן הפיגוע אני לא נותן לעצמי שום הנחות. כל כולי בפיקוד על האירוע, פינוי, חילוץ, בדיקה שאין מטענים נוספים. רק אחרי הטיפול והתחקור, בערב, כשאני הולך הביתה, אני יכול להתכנס בתוך עצמי, והמראות והמחשבות רצים בראש. אני בסך הכול בן־אדם.”