“לאבא שלי ולשאר החלוצים בימים ההם היה בסיס שבגללו הם באו ארצה. הם לא שמרו תורה ומצוות, אבל ידעו היטב שהתנ"ך הוא העוגן שמחבר אותנו לכאן. כאשר בן-גוריון הופיע בפני הועדה לחקר מאורעות תרצ"ו הוא נשאל על ידי יו"ר הוועדה הלורד פיל מאיפה הגיע לפלשתינה. בן-גוריון השיב מפלונסק. היו"ר פיל שאל: יש לך מסמך כלשהו שמקנה לך זכות לתפוס את מקומם של יושבי הארץ הערבים? ובן-גוריון נטל בידיו תנ"ך שהיה מונח על השולחן והצהיר 'זה הקושאן שלנו'. היום זה לא המצב, ואני באמת אובד עצות איך נמשיך בצורה הזאת.”