“יש מושג שנקרא 'זכות הסירוב'. ובמסגרת זכות הסירוב זאביק ואני באמת, תודה לאל, הגענו למצב שאנחנו לא עושים רק את מה שמציעים לנו, אלא עושים את מה שאנחנו אוהבים לעשות. הקונץ הוא לא לבוא ולהגיד כן, הקונץ הוא לבוא ולהגיד לא! וכל אלה שאתה רואה אותם מתגלגלים מהצגה להצגה, מטלנובלה לטלנובלה – אין להם ברירה, זו הפרנסה שלהם, הם חייבים לעשות את זה. וזאביק, תודה לאל, כבר לא. ייתכן שזאביק ואני נעשה משהו ביחד, שאם יבוא מישהו וילהיב אותנו בתסריט – נלך על זה. הרעיון לא צריך להיות המשך־של.”