“מגיע אלינו למשרד ילד פספוס בן שבע שלבש גופייה ומכנסים קצרים. הוא בא עם אמא שלו. הילד הסתכל עלינו ואמר: 'יהודה ברקן, אני הבן שלך, נעים מאוד'. שאלתי אותו: 'איך קוראים לך, בן שלי?', והוא אמר: 'בן', עניתי: 'בסדר, אבל איך קוראים לך?', והוא השיב: 'בן'. הדיאלוג הזה, והצורה בה הוא הציג את הדברים שכנעו אותי שמצאתי את הילד. אמרתי לו: 'אל תזוז'. קראתי לינקול, ואמרתי לו תביא עכשיו צלם, לא משנה מי, אני רוצה לעשות טסט. כשראינו את התוצאות אמרנו: 'זה האיש'. כך נולד סטאר קטן ששיגע את כולם. סוג של שירלי טמפל.”