“הדתיות ביסודה, אם נסיר מעט את החלק הדוגמתי שבה, משרטטת לפני האדם כי אין לו להסתפק בחושים שבחיים, כי מבלעדי תפיסת ההוויה במובנה החומרי, היא התפיסה הנשענת בכל מהותה על האדמה, ערש מולדתו ומכונו ומשגבו של האדם, יש עוד תפיסת הסוד של ההוויה, הנצח הנאדר הבלתי־מושג, היא התפיסה הפיוטית, הפנימית, שכהד מסתתר מגבהי־רום ישמשו לה השמיים המתוחים ממעל, המרהיבים את לב האדם.”