“הלב האטום מרב רגישות / מקרטע / בסמטאות מחסרות פנים, / חלוש פעימה. / הסרסור שעדין לא יצא מהארון / ממשיך ללגם קפה של בקר / מתכונן לעוד ערמת גברים / שרופי תשוקה / ממהרים אל נשות העיר. / עלמת החן המיסרת / מתגברת מחדש / על הכלא המטפח / שאליו נולדה / ודוהרת זקופה / להנביט חיים.”