“אמרתי לעצמי: 'עד כאן, אי אפשר לשחק בגורל'. אמנם הייתי לוחם ותיק בסיירת מטכ"ל, אבל אני מודה שנבהלתי מזה שהמרחק בין לחיות או למות הוא כלום. היה לי נורא קשה עם העובדה שאני בן לניצולי שואה, ואין לי שום דבר. אז החלטתי שאני לא הולך לאוניברסיטה ושעד גיל 30 אני בונה משפחה ומתבסס במקום עבודה. מבחינת ההורים שלי זה היה דבר נורא, שהבן שלהם לא הולך ללמוד באוניברסיטה.”