“השקר הגדול בפסטיבל הוא שקר הגאווה הצרפתית. ערוצי הטלוויזיה ועיתונות הפסטיבל חוגגים את הקולנוע הצרפתי על גיבוריו. חבר המושבעים של הפסטיבל תמיד יהיה אירופי עם ארומה פרנקופילית. סרט הפתיחה תמיד יהיה קשור בטבורו לצרפת. אבל החלום של כולם, מז'יל זאקוב, מנהל הפסטיבל הנצחי, ועד לאחרון מבין 4,000 העיתונאים הממלאים את הנתניה הזו שלחוף התכלת, הוא אמריקה.”