“המקרא - ופירושו בתורה שבעל פה - הוא הרכוש התרבותי היחיד, המלווה כל אדם מילדותו ועד זקנתו. בו ימצא האדם את הביטוי לנשמתו; בו המפתח להבנת המאורעות בחייו הפרטיים ובחיי הכלל. פסוקי המקרא מלווים את שמחתו ואת תוגתו, הם נקודת המוצא לכל רעיון ולכל בשורה, ורק בהם ימצא עידוד או נחמה בכל מאורע ממאורעות חייו. ולפיכך, גם מי שאינו מודה בקדושת המקרא ובערך בשורתו - על כרחו יודה, שזה הוא ספר יחיד במינו; שהרי אין לך ספר היכול להידמות למקרא - לפחות מבחינת המעמד שהוא קנה לו בעמו.”