“נאלמה דומיה והתבוננה בדוברת בעיני פליאה גדולות שזיק שובבני באישוניהן, כביכול גילתה שטמון בדבריה של מריון משהו מבדח, איזו אירוניה דקה, שמפני קוצר השגתנו איננו תופשות את משמעותה.”