“אנחנו בגלות המרה הזאת, אשר בצרותינו לו צר, גלתה השכינה עמנו. ואין לנו לדאוג ולהתאונן, אלא על גלות השכינה, ולא לחשב כלל על צרותינו. ואלו היה צערנו רק על צער השכינה, ולא צרותינו, בוודאי היינו נגאלים מיד.”