“האנשים המזהים את עצמם חילונים אומרים על עצמם רק זאת: הם אינם דתיים. האם די בלהיות 'לא דתי' כדי להגדיר זהות של אדם או של קבוצת בני אדם? האם לא נחוצים להגדרת זהות אישית-קיבוצית מרכיבים חיוביים כלשהם? אם נחפש את התוכן החיובי המשתמע מאמירת ה'לא' לדת, נידרש לחקור: על מה החילונים מגוננים בהבדילם את עצמם ממנה? מדוע הם מרגישים צורך להצהיר על היותם לא דתיים ורואים בעניין זה את היסוד העיקרי בזהותם הרוחנית?”