“לחיות זו בדידות קולוסלית, שמובקעת רק במצבים מאוד נדירים של אהבה. אני יכול להגיד שטעמתי את ההבקעה הזאת, ולא רק עם בתיה – גם עם הילדים ובעוד זיקות חזקות שיש לי עם אנשים – אבל ה'לבדיות' של הדברים העקרוניים ביותר היא המצב. היא המצב. והכתיבה היא הגשר המשוכלל והיפה ביותר מעליה; כמו הדיבור, בעצם, אבל בעוד שדיבור רגיל הוא גשר שאפשר ללכת עליו רק הלוך, כתיבה היא גשר שאפשר ללכת עליו הלוך ושוב.”