“הטלוויזיה נכנסה בתיאטרון. עם הכוכבים שלה, עם או בלי מרכאות, היא רידדה את כל היתרון של התיאטרון. הריאליטיז קרבו את ה'כמו בחיים' הזה, והדימוי שבתיאטרון נעלם. הלכה המטאפורה. בהצגות של לוין למשל, הקהל מתקשה להבין כפל משמעות. אפילו תפאורה שהיא קצת ממקום אחר, אם זה לא סלון כמו בטלנובלה הם לא מבינים מה זה.”