“לפני הגדר לא היתה מגננה יעילה. ישבנו עם הגדוד בטול כרם והשב"כ היה מעביר התרעה על מתאבד בדרך. הבנתי שאין הרבה מה לעשות חוץ מלהעמיד חיילים על הכביש ליד בחן ולהחזיק ידיים. די מהר עברנו להתקפה. הוצאנו את כל הגדוד למחנה הפליטים טול כרם, לשבת חזק עליהם לפני שיתקפו אותנו. הכל עבד על זמן אפס. אם החמצת מחבל בטול כרם, בערב היית שומע בחדשות על פיצוץ בנתניה. זו מציאות הזויה, שבה המלחמה מתנהלת מטרים מהאזרחים. ניהלנו קרב אש לילי במחנה הפליטים ובבוקר שתינו קפה בבת חפר.”