“רחובות הידועים נעשים זרים לפתע וטעוני־תעיה. רחוקים ופגומי־דמות מרפרפים המכרים והידידים, שמזדמנים בדרך, כי זו הייתה הנערה־האושר, נשמת־העיר, ששמה רעד בצלילי־הכנסיות ובבבואת־השקיעה שבחלונות העליונים.”