“הארץ והלשון הפכו במשנתו למעין תוארי שלילה. ארץ ישראל היא ארצנו כדי שלא נהיה שבויים לאף ארץ ואדמה. העברית חשובה לנו, כדי שנבין את אוצרותנו, אך גם כדי שלא נרגיש בבית בשום לשון אחרת. בפועל רוצה היהדות שנהיה מעל לכל נאמנות פוליטית, הניכור אינו טרגדיה אלה אידאל. היהודי הגלותי הוא האדם האמיתי. לפנינו אידאל נפלא, אך ההיסטוריה חשבה אחרת. רוזנצווייג מת ארבע שנים לפני עליית הנאציזם לשלטון. הוא היה הפילוסוף האחרון של הגלות.”