“יום אחד אשב ואהרהר! אהרהר על איך נהגתי לנדוד אך לעולם לא אנוד עוד יום יבוא! הו כן, יום יבוא! יום יבוא שבו אראה גאולה לא עוד נדודים! הו כן! לא עוד נדודים! יום בוודאי יבוא יום אחד אשב ואזכור! אזכור כמה מפרכת הייתה הדרך אך לעולם לא אראה עוד דרך מפרכת יום יבוא! הו כן, יום יבוא! יום יבוא שבו לא תהיה עוד דרך ללכת בה לא עוד מסעות! הו כן! לא עוד מסעות! יום בוודאי יבוא יום אחד אשב ואספור את העקבות! אספור את עקבות העריצים והמדכאים אך לעולם לא אראה עוד עריצות ודיכוי יום יבוא! הו כן, יום יבוא! יום יבוא שבו אראה גאולה לא עוד עריצות! הו כן! לא עוד דיכוי! יום בוודאי יבוא יום אחד אשב ואחשוב על הדחיות. אזכור את הדחיות מאנשים מקרוב ומרחוק אך לעולם לא אחווה עוד את דחיותיהם יום יבוא! הו כן, יום יבוא! יום יבוא שבו לא אראה עוד דחייה לא עוד דחיות! הו כן! לא עוד דחיות! יום בוודאי יבוא יום אחד אבוא לידי הבנה! אבוא להבין את הדברים שהיו רחוקים מהבנתי והם לעולם לא יהיו רחוקים מהבנתי עוד יום יבוא! הו כן, יום יבוא! יום יבוא שבו תהיה לי הבנה הבנה! הו כן! הבנה! יום בוודאי יבוא”

המקור באנגלית: קרא את המקור ←