“לפעמים אני פשוט אומר שלקרוא דבר אחד יותר מפעמיים זה פשוט בזבוז זמן, אבל יש דברים שמשתמשים בהם הרבה פעמים, נקראים הרבה פעמים עד שהמשמעות מתקבלת...”

משמעות

זה נשמע כהגנה על קריאה חוזרת, וגם על החיים הארוכים שיש לטקסטים מסוימים. הכוונה היא שיש כתיבה שנפתחת רק אחרי מפגש חוזר, בעוד חומרים אחרים נעשים משמעותיים דווקא מפני שחוזרים אליהם שוב ושוב. זה מדבר למי שנתקל בספר צפוף, במסמך מורכב או בקטע שמתחיל להתבהר רק אחרי כמה קריאות.

מתי זה נאמר

למי זה נאמר

הקשר היסטורי

מקור

האם זה באמת מה שנאמר?

ידעתם?